במחקר אשר ממצאיו פורסמו בכתב העת 'The New England Journal of Medicine', החוקרים בדקו האם הטיפול עם פמאפיברט עשוי להשפיע על שיעור האירועים הקרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2. הטיפול עם פמאפיברט, המשתייכת לקבוצת ה-selective peroxisome proliferator–activated receptor α modulator, מוביל להפחתה של ערכי הטריגליצרידים, וכן לשיפור הערכים של סוגי שומנים אחרים.
עוד בעניין דומה
ערכי טריגליצרידים מוגברים נקשרים עם סיכון קרדיווסקולרי מוגבר. עם זאת, לא ברור האם הפחתה של ערכים אלו עשויה להקטין את שכיחות האירועים הקרדיווסקולריים. לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר רב-לאומי, בהקצאה אקראית, כפול סמיות ומבוקר, במסגרתו נאספו חולי סוכרת סוג 2 עם היפרטריגליצרידמיה קלה עד בינונית (ערכי טריגליצרידים, 200 עד 499 מיליגרם לדציליטר), ורמות כולסטרול בצפיפות גבוהה (HDL) בערך של עד 40 מיליגרם לדציליטר. בסך הכל נאספו 10,497 מטופלים (ל- 66.9% היה רקע קודם של תחלואה קרדיווסקולרית). בעת תחילת המחקר, ערך הטריגליצרידים הממוצע בצום עמד על 271 מיליגרם לדציליטר, רמת ה-HDL הייתה 33 מיליגרם לדציליטר, ורמת ה-LDL הייתה 78 מיליגרם לדציליטר. תקופת המעקב החציונית ארכה 3.4 שנים בסך הכל.
משתתפי המחקר קיבלו טיפול עם פמאפיברט (טבליות במינון של 0.2 מיליגרם פעמיים ביום) או אינבו תואם. בקריטריוני ההכללה עמדו משתתפים אשר קיבלו טיפול להפחתת שומנים לפי ההנחיות המקובלות, או שאינם יכולים לקבל טיפול עם סטטינים בשל תופעות לוואי, ונמצאו אצלם רמות כולסטרול בצפיפות נמוכה (LDL) בערך של עד 100 מיליגרם לדציליטר. תוצא היעילות הראשוני של המחקר היה משלב של אוטם שריר הלב לא קטלני, שבץ איסכמי, רה-וסקולריזציה כלילית, או תמותה מסיבה קרדיווסקולריות.
בהשוואה לאינבו, השפעת הטיפול עם פמאפיברט על ערכי השומנים לאחר ארבעה חודשים הייתה 26.2%- לטריגליצרידים, 25.8%- לכולסטרול בעל צפיפות נמוכה מאוד (VLDL), -25.6% לכולסטרול שארי (כולסטרול המועבר בליפופרוטאינים עשירי טריגליצרידים לאחר ליפוליזה ורה-מודלינג של ליפופרוטאין), 27.6%- לאפוליפופרוטאין C-III, ו-4.8% לאפוליפופרוטאין B. אירוע מהתוצאים הראשוניים אירע בקרב 572 חולים מקבוצת הפמאפיברט, ובקרב 560 מטופלים מקבוצת האינבו (יחס הסיכונים, 1.03; רווח בר-סמך של 95%, 0.91 עד 1.15), כאשר לא נצפתה השפעה ניכרת בכל תת-קבוצה שנקבעה מראש. ההיארעות הכוללת של אירועים חריגים חמורים לא הייתה שונה באופן מובהק בין הקבוצות, אך הטיפול עם פמאפיברט נקשר עם היארעות תכופה יותר של אירועים חריגים כלייתיים ושל פקקת ורידים, וכן עם היארעות נמוכה יותר של מחלת כבד שומני לא אלכוהולי.
לסיכום, בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2, היפרטריגליצרידמיה קלה עד בינונית ורמות נמוכות של HDL ו-LDL, ההיארעות של אירועים קרדיווסקולריים לא הייתה נמוכה יותר בקרב אלו שטופלו עם פמאפיברט, לעומת אלו אשר קיבלו אינבו. עם זאת, הטיפול עם פמאפיברט הפחית את ערכי הטריגליצרידים, כולסטרול VLDL, כולסטרול שארי ורמות האפוליפופרוטאין C-III.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
